עולם חסד יבנה


לעתים קרובות  בנות מלך יקרות  חושבים שחסד היא מלה נרדפת לנחמדות, אבל המשמעות של חסד, עמוקה הרבה יותר מכך. תיאור נכון של חסד הוא 'מעשה ללא "סיבה"'.

כאשר אדם עובד אצל מעסיק ומקבל בתמורה לעבודתו שכר, התשלום מהווה בעצם מעין "שינוי מצב צבירה" של המעשים שביצע. כלומר, עבודת הומרה בממון. כך, האנרגיה שמשקיע הסבל בפריקת ארגזים מאוניה, חוזרת אליו בצורת כסף, שבו הוא משתמש על מנת לקנות לחם. פעולת החסד, לעומת זאת, היא מעשה שאינו ממוחזר - לדוגמא, תרומה אנונימית המוקדשת למשפחה נצרכת - התורם אינו "מקבל" משהו בתמורה לנתינתו.

החסד הוא מעורר הפעולה - הוא ה"מצת" של פעולת הגומלין, וממילא מוכרח להיות הראשון מבין ספירות הפעולה. החסד עוסק ברמה הנראית לעין ובשרשרת התהליכים החברתיים. הוא הניצוץ הראשוני, שמצית את הפעולות הבאות אחריו.להיות ראשון זה לא סתם עניין של הירארכיה. המקום הראשון טומן בחובו מציאות, שלא קיימת באף אלמנט אחר ביקום. לכל פעולה בעולם יש סיבה - חוץ מאשר לפעולה הראשונית. בתוך הספירה של הפעולות הנראות לעין, חסד הוא זה שאין לו סיבה, ביטוי מוקדם להתפשטות ולהתרחבות.מעשה החסד האולטימטיבי הוא הבריאה, פעולה שאין לה כל סיבה קודמת. ספר התהלים מבטא זאת בצורה ברורה:עולם חסד יִבָּנה" כשאנו מתייחסים לבריאה כאל מעשה של חסד, אנחנו לא מתכוונים רק לבריאה לשמה - בריאה של "יש מאין" מהבחינה הפיזית הטהורה. אלא, אנחנו מדברים גם על ההדדיות שבין א-לוהים לאדם.אדם עשוי לחשוב בטעות, שמהרגע בו העולם ניצב על מקומו, המשכיותו תלויה בזכות האנושית (אנחנו מקיימים את מצוותיו של א-לוהים, ועל כך אנחנו מתוגמלים), אך רעיון זה לא יכול להיות נכון לגבי הבריאה. זאת מכיוון, שמדובר במעשה חד צדדי - לאף אחד לא היה "מגיע" להיברא ולהיות; ולכן מדובר בחסד בצורתו המוחלטת.

נקודה זו היא אבן הפינה לקשר שלנו עם הא-ל. אדם שאינו מבין באופן מושלם, כי מערכת היחסים עם א-לוהים בנויה על יסוד של חסד, מצוי במצב של דין עם בורא עולם. כלומר, הוא טוען כביכול, שהוא לא קיבל מה שמגיע לו. בדומה לכך, כל המשפטים הדרמטיים שהספרות מציגה, העוסקים באדם שפונה לא-לוהים למלא תפקיד כלשהו, מבוססים על ההנחה שהא-ל "חייב לנו משה פועל יכול להתדיין עם המעסיק שלו, ובצדק, ולומר לו: "אתה לא משלם לי את השכר המגיע לי עבור העבודה שביצעתי, אני רוא משהו  עושה בדיוק את אותה עבודה ומקבל שכר כפול משלי." אבל קבצן אינו יכול, מבחינה הגיונית, לנהל את אותו ויכוח עם תורם... ההבנה, שהבריאה היא פעולה של חסד, מבטלת את התפיסה  שהיא תפיסה טעות , שהאדם יכל "לנהל חשבונות" עם בורא עולם. כך, אם אדם צעיר, המושלם במעשיו, ללא חטא ועוון עומד למות, הוא אינו יכול להתלונן "עשית לי עוול, לא מגיע לי למות." לא היה ולא יהיה אדם הזכאי לקיומו העצמי. לאף אחד בעצם לא "מגיע" להיוולד. תשובתו של א-לוהים לתהיותיו של איוב הייתה: "מי הקדימני ואשלם?" ( ובעצם, א-לוהים אמר לאיוב: "אתה יכול לשאול, אבל אתה לא יכול להתווכח." אבן היסוד של הקיום כולו היא מתנה - "אני לא חייב לכם כלום". (ישנה דרך נכונה, בכל אופן, לשאול על פעולותיו של א-לוהים, ואנו נעסוק בה בפרק מאוחר יותר). כך נבין מדוע, פעולת הקבורה של גופת הנפטר, נקראת - "חסד של אמת". אף פעולה של חסד, המתייחסת לאדם בחייו, לא יכולה להיות טהורה, כיוון שהיא נושאת בתוכה נגיעות אישיות - אולי אני חייב לו טובה ולא נעים לסרב לו, או אולי הייתי רוצה שהוא ירגיש שהוא חייב לי משהו. קיימות מצוות, שמחשבות כאלה יהוו בהן טעם לפגם, אבל כשמדובר בחסד, הדבר פוגם במהותו ממש - משום שחסד, מעצם הגדרתו, הוא משהו תמורת לא כלום.להיבט זה של חסד לשמו - יש השלכה על כל טווח הפעולות, המכונות על ידי התורה "חסד".בעוד שטוהר הכוונה חשוב בהתייחס לכל מצווה, הוא מהותי בהתייחס לחסד. ברגע שקיימת מוטיבציה ל"משהו" - ולא משנה אם זה כבוד או גמול כלשהו, לאחר זמן - הפעולה חדלה מלהיות חסד טהור והופכת למעשה נוסף של סיבה ותוצאה, פעולה ותמורה.בנות מלך יקרות נבין מהוא חסד של אמת הבנה זו של מושג החסד, תבהיר את המעמד המיוחד שמעניקה התורה להוריו של האדם, ואת הסיבה לכך, זו היא אחת מעשר הדברות דרך כלל אנחנו מפרשים את מצוות "כיבוד הורים", כהכרת תודה על כל הטובות שההורים עשו למעננו. אבל מה לגבי ילד שסובל ממערכת יחסים 'סוערת' עם הוריו? או מה לגבי ילד שנמסר לאימוץ עם לידתו? על פי ההלכה היהודית, גם ילדים אלה חייבים לכבד את הוריהם הביולוגיים, כהורים במלוא מובן המלה. מדוע? ההורים ההאלה הביאו אותנו לעולם בגלל הם שוטפים לחיים שלנו בעולם כל מהלך ההריון הכאבים צער הלידה ועוד ..  לכן  צריך לכבד  את ההורים שלנו בטוב וברע  ויש לנו שכר לכל כבוד שנעשה להורים בעולם הזה ובעולם הבא ב"ה .

0 תגובות